בחיפה ישנן דירות ריקות רבות הנמצאות בבעלות פרטית, חלקן בבעלות של יזמים גדולים (גם חיפאיים). לפני כשנה ראיתי נתון שהגיע ממתכנני משרד הפנים כי קיימות מעל 10,000 דירות רק באיזור העיר התחתית – בין אם דירות קיימות שצריכות שיקום על מנת להיות ראויות למגורי אדם ובין אם דירות פוטנציאליות, קרי מגרשים ריקים או כמעט ריקים שעליהם ניתן לבנות מגורים ראויים. רק העיר התחתית, בשטחה, יכולה לאכלס שכונה עצומה של עשרות אלפי תושבים. אבל לשם כך יש להפוך את האיזור לשכונה הנותנת שירותים לתושבים – שירותי חינוך, קהילה, מסחר שכונתי, שטחים ציבוריים נאותים וכד'. כל עוד מתחם זה לא יציע תנאי חיים טובים עבור התושבים שחיים שם היום מחוסר ברירה (כי אין באפשרותם לצאת מהמקום) ועבור תושבים פוטנציאליים- אלה לא יראו את האיזור כמקום הראוי למחיה. במצב כזה, תושבים חדשים לא יכנסו וותיקים יעשו הכל כדי לברוח.
האבסורד הגדול הוא שעיריית חיפה מתעלמת מן הדירות הריקות מחד, ומעודדת בנייה חדשה של דירות רפאים מאידך. מדובר בתהליך יחסית פשוט מצידה, שפוטר אותה מטיפול בתושבים הותיקים ובצרכים הקהילתיים שלהם. הרי יותר פשוט להביא יזמים חיצוניים שיבנו דירות נופש, מאשר לחזק קהילות מוחלשות ולהקים תשתיות ציבוריות חינוכיות וקהילתיות עבורן. כך קורה שבעיר התחתית קיים מלאי יחידות ריקות, ומאידך, בבת-גלים מקדמת עיריית חיפה את תופעת 'דירות הרפאים' בהשתלטות יזמים חיצוניים לשם בניית בתי מגורים עם דירות קטנות המיועדות לשרת כדירות נופש. מיותר לציין שתופעה כזו לא תשפיע לטובה על התושבים הותיקים שחיים במקום, ורק תקצין את הפערים בינם לבין האורחים לרגע.
אני מברכת על החלטתה של ממשלת ישראל ותמהה על תגובתה של העירייה. אני מתכוונת להציע למועצת העיר בישיבה הקרובה לנצל את ההחלטה הממשלתית כדי לקדם בחיפה פרוייקטים של דיור בר-השגה במסגרת תהליכי ההתחדשות העירונית. יש לחזק את הקהילות הקיימות ולעודד בנייה של קהילות חדשות אמיתיות והטרוגניות, ולא רק מהמעמד הגבוה. ממשלת ישראל יצרה הזדמנות שאסור לפספס. הכי קל להתכחש לבעיה. הכי הנכון הוא להתמודד איתה לטובת העיר.