חברת מועצת העיר, טלי איטח משולם: "רמות פרס?" מדוע לא אישיות חיפאית?

ואלו דבריה במועצת העיר:

היום התבשרנו כי המתחם הדרומי של חיפה, שעל פי כל התיאורים נשמע כמו חיפה החדשה, החלופית והשרמנטית במקום חיפה הישנה, המתקלפת, המטריחה והנודניקית שמצריכה טיפול מתמיד, עומד להקרא על שמו של שמעון פרס נשיא המדינה שיחיה עד 120.

מדוע זכה שמעון פרס, לשכונה על שמו עוד בחייו? יש הנמקות מהנמקות שונות שנשמעות כמו משהו שחיפשו לו את הראציונל, לאחר שעלה רעיון אסטרטגי לקרוא למקום על שמו של פרס. לא חלילה על שם דמות חיפאית בעלת זכויות כמו למשל אריה גוראל ז"ל ראש העיר במשך 3 קדנציות, שקלט בתקופה קצרה 70000 עולים חדשים בחיפה ששינו בבת אחת את מצבה הדמוגרפי, הצעירו את שכונת הדר, התניעו את כלכלת החיים במקום, ילדו וגידלו ילדים שבגרו מאז והפכו חלק מאוכלוסיית העיר, אוכלוסיה תורמת, בעלת זכויות רבות ובמובנים רבים אף הצילו את חיפה מדעיכה, גוראל בנה שכונות חדשות בכרמל, היה ראש העיר לטוב ולרע אבל מאוד השתדל להעניק לחיפה את ההזדמנות להיות מי שהיא, שעליו אמר מר יונה יהב :
"טביעות אצבעותיו ניכרות בכל רחבי העיר. הוא עשה רבות לפיתוחה ומיצובה, באהבה רבה לעיר ולתושביה".

אבל אריה גוראל שנפטר כבר לפני 7 שנים לא נמצא ראוי עד היום אפילו לכיכר על שמו למרות הפצרות משפחתו ואלמנתו שלא זכתה לראות את הנצחתו. לאחר לחצים הוכרזה לאחרונה גבעת העיזים כשכונה עתידית על שמו, שכונה שמי יודע מתי תקום, והיום עומד שם שלט עזוב בשממונו. לעומתו, שמעון פרס, שהקשר שלו לחיפה אמיץ כמו הקשר שלו לעפולה, זוכה לשכונה החדשה של חיפה על שמו עוד בחייו. בטוח שטקס הנחת אבן פינה עם שמעון פרס הקוסמופוליטי ששיעור קומתו רק עולה ומשתבח יהיה יותר מיוחצן ומלא תהילה מאשר עם בנותיו ורוחו של אריה גוראל, הדמות המקומית, שחי ונפטר בחיפה, אפילו שקיבל את אות אביר הליגיון הכבוד מממשלת צרפת כמוך מר יהב, והיה כאן משלנו, בשר מבשרנו.

בחיפה של היום, חשוב מאוד לא להיות סתם חיפה ואולי לא להיות חיפה בכלל. אנו חיפה ברצלונה בלי לעשות פרומיל ממה שעשתה ברצלונה עבור הזכות להפוך מעיר אפורה ותעשייתית החסומה בחזית הים שלה ברכבת כבדה, לברצלונה הנחשקת, המתויירת באינטנסיביות, שפתוחה באמת אל הים ואל העולם לאחר שסילקה את מפגע הרכבת והשכילה להתחבר למהותה ולזהותה האדריכלית והמורשתית. אנו לעומת זאת חווים חוויה אורבנית בעיר התחתית אבל חלילה לא סתם עיר תחתית של חיפה אלא עיר מחופשת לעיר אחרת שלא מכאן: מתחם ברלין, פריז או מנהטן ובלבד שלא להיות חיפה.
ואולי אנו בכלל חופי צרפת שאת הזיקוקים שלהם היינו אמורים לראות ביום העצמאות? לא ברור למה נבחר מודל חופי צרפת, מי יודע אם בחופי צרפת יש באמת מה לראות, העיקר שאומרים שזה חופי צרפת. העיקר לא להיות מחיפה.
תל אביב מרחפת כל העת כמו חרב דמוקלס כי לשם נושאים אנשי עיריית חיפה את עיניהם ולשם בורחים הצעירים שלנו שהופכים אנשי מקצוע, ואחר כך במרוצת השנים שוכרת העירייה את שירותיהם כדי לספר לנו כמה העיר שלנו מדהימה ומקסימה. הם שם במשרדיהם בתל אביב ואנו כאן שואלים: היכן מתחבאים כל הנתונים הללו של הגירה חיובית, תעסוקה ופריחה, כי אנו עוד לא הצלחנו לראות אותם.
אולי כן כדאי לעשות ג'סטה לפרס ולקרוא לשכונה החדשה "שכונת השלום"? גם על שם תהליך "השלום ולא להתראות" של צעירים וכוחות טובים רבים, שינפנפו לשלום לשכונה זו בדרכם דרומה לכיוון המרכז, לחפש לעצמם חיים עם עתיד מקצועי?

והאצטדיון, גם הוא "האצטדיון הכי חדיש ומתקדם באירופה" ואליו מקוים להביא לפתיחתו את ביונסה או מסי, אצטדיון שזלל כספים רבים מדי, שלא ברור איך ישלמו אותם ולא הותיר תקוה לסקייטפארק למשל, לפארק לבעלי צרכים מיוחדים וקשיי נגישות (מספרם 30 אלף רק בחיפה), שיכולים היו אפילו להיות מוקד תיירותי וחוויתי לקהל עצום ורחב, למה להתעסק בקטנות ובנושאים לא זוהרים כשאפשר להתבשם במבנה מונומנטלי עם גג מזהב על שם סמי עופר ב'נאות פרס'?

ואולי אנו לא מבינים בכלל איזה כבוד נפל בחלקנו, כי איך אמר יונה יהב בראיון בעיתון כלכליסט לעיתונאי עירד צפריר" "ההבדל הוא שבאנגליה גרים אנגלים, אצלנו גרים אינדיאנים".

אדוני ראש היא, אנו לא אנגלים לא אנדיאנים ולא שום דבר אחר, אנו חיפאים מחיפה ומגיעה לנו עיר אמיתית ולא סיפורי התפארות יחצניים לתקשורת שגוררים תגובות זועמות של תושבים החיים את המציאות המקומית, מגיעים לנו חיים אמיתייים, מלאים, איכותיים ובעלי אופק, מחוברים לנשמה של העיר, מגיעים לנו חיים בחיפה.