השבוע פורסם דו"ח מבקר המדינה על הבחירות ברשויות המקומיות בשנת 2013. לצערנו, הדו"ח שקיבלה סיעת "חיים בחיפה" אינו חיובי. אנו לוקחים את הדו"ח ומסקנותיו ברצינות רבה מאוד, על מנת ללמוד ממנו לעתיד. יחד עם זאת, הדו"ח אינו מסביר או חושף לציבור את השתלשלות האירועים שהביאה לקבלת תוצאות אלו, ועל כן, מבחינתנו, הדו"ח אינו מלא. כיוון שאנו ב"חיים בחיפה" מאמינים בשקיפות מלאה כחלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי, נבקש כאן להציג את התמונה הרחבה ואת מלוא ההסברים לתוצאות הדו"ח.

ביום בו החל הקמפיין הפוליטי, החלטנו, צוות הניהול ואני בראשם, להתנהל במידה הקטנה ביותר של סיכונים אפשריים בכל הנוגע למימון הקמפיין, היות ואין לנו "כסף מהבית", וכולנו אנשים בעלי אמצעים כספיים מוגבלים, כמו מרבית תושבי עם ישראל. כמו כן ידענו כי באופן יחסי למתמודדים האחרים – אנו נקבל תרומות מועטות, וכי יקח זמן עד שנבנה לעצמנו מעמד בעיר שיאפשר קבלת תרומות ביתר קלות. היה ברור לנו שזה רק טבעי עבור תורמים פוטנציאלים לבחון בספקנות שחקן חדש שמגיח לזירה הפוליטית. מעטים הם האמיצים שיסכימו להמר עליו (או עליה).

קמפיין פוליטי לראשות העיר עולה מליונים רבים. לפני תחילת הקמפיין קיבלנו כמה עצות לבביות מ'יודעי דבר' שאם אין לנו 3-4 מליון ש"ח כדי להחליף את ראש העיר, אז עדיף לוותר מראש על המאמץ. החלטנו לא להקשיב לעצות "ידידותיות" אלה. אנחנו לא מוכנים להפקיר את הזירה הפוליטית רק לאנשי הממון, למרות שזה בפירוש מה שמדינת ישראל מעודדת: אם את/ה לא מביא/ה כסף מראש, אל תיכנס/י להרפתקאות. מאיפה הכסף מגיע? זה כבר לא העסק של המדינה, כל עוד הנהלת החשבונות נעשית על פי הספרים…

חשוב לדעת – המדינה מחזירה על פי חוק את ההוצאות המתמודדים שזכו במקום במועצת העיר, ולא את עלויות הקמפיינים לראשות העיר. על כל חבר מועצה נבחר, מקבלת הסיעה 338,856  ש"ח מהמדינה. סיעתו של יונה יהב קיבלה 4 מנדטים, ועל כן ההחזר שלה יהיה 1,355,424 ש"ח, למרות שההוצאות שלה היו גבוהות הרבה יותר (מעל 2.3 מליון ש"ח). "חיים בחיפה" קיבלה 3 מנדטים, ועל כן ההחזר שלה אמור היה להיות 1,016,568 ש"ח, שזה סכום התואם את גובה ההוצאות שהיו. יחד עם זאת כולם יודעים, כולל המדינה, שקמפיין לראשות עיר מצריך השקעה כספית גבוהה יותר מקמפיין למועצה. הרבה הרבה יותר.

תכנית העבודה שנבנתה עבור קמפיין הריצה שלי לראשות העיר נבנתה על הוצאות נמוכות מאוד, כאילו היה זה קמפיין בחירות למועצת העיר בלבד. זוהי נקודת פתיחה נמוכה מאוד, המתווספת לנקודת פתיחה נמוכה אחרת – האנונימיות שלי כמתמודדת. למרות זאת, החלטנו להתנהל כמשקיעים סולידיים. בנוסף, החלטתי באופן אישי שלא לקבל תרומות ותמיכות מאנשי ממון בעלי אינטרסים מובהקים בעיר, למרות שהיו כמה בודדים שהתעניינו, ולו בשביל להפיל את ראש העיר המכהן. סדר היום שלנו לא באמת עניין אותם, אלא שיקולים זרים לחלוטין. שלוש נקודות פתיחה גרועות עבורנו, ולמרות זאת, העדפנו ללא צל של ספק להישאר עניים אך מאושרים, ובעיקר – חופשיים.

במהלך הקמפיין, כמעט התחברנו אל מפלגת העבודה. כולם יודעים שלמפלגות גדולות יש אמצעי מימון משופרים, וזה אכן, קסם לנו מאוד. גם התמיכה המוראלית והציבורית של יושבת ראש המפלגה, ח"כ שלי יחימוביץ, במי שנראית כמו קבוצה פוליטית קטנה ומתחילה בחיפה, ובעומדת בראשה, היתה זריקת עידוד ומרץ רצינית. אז התחילו גלגלי השיניים של הביורוקרטיה החוקית והפיננסית להתגלגל, כאשר סיעת "חיים בחיפה" קשורה עם מפלגת העבודה. אולם, האידיליה הזו נמשכה רק שבועות ספורים. למרות הקשר הטוב עם מפלגת העבודה הארצית, הקשר עם הסניף החיפאי התנהל בקשיים רבים. עם אנשי הפוליטיקה הארצית היינו יכולים לחיות, ואולי אפילו טוב; אולם, בגלל קשיים בקיום החוזה עם מרכז מפלגת העבודה איתו חתמנו על ההסכם, קשיים שנגרמו ע"י גורמים בסניף המקומי, ולאחר שהזהרנו כי ההסכם אינו מקויים כלשונו, החלטנו לוותר על המימון הנכסף ולהגיש רשימה עצמאית למועצה, בנפרד ממפלגת העבודה, ולהתנתק ממנה.

עד כאן אידיאולוגיה. מכאן ביורוקרטיה מתסכלת.

אחד האנשים החתומים על מסמכי "חיים בחיפה" היה, בגלל דרישות החוק של המדינה, נציג של מפלגת העבודה בחיפה, מר עודד דוניץ. גם לאחר הפרידה מהמפלגה, מר דוניץ נשאר גורם משפטי בסיעה, כאשר אין בחוקי המדינה שום אפשרות לשנות גזירה זו ולהחליפו באדם אחר: זו היתה לא פחות מאשר חתונה קתולית. כאשר נודע לנו לאחר הבחירות כי קיבלנו 3 מנדטים וכי נקבל החזר של כמליון ש"ח, היינו חייבים את חתימתו של דוניץ לאשר את ניהול הספרים התקין שלנו. הוא סירב, ובמידה רבה של צדק מטעמו, לחתום על ספרי ניהול חשבונות של סיעה שבניהולה לא היה מעורב.

למרות פניות רבות לכל הגורמים האפשריים במערכת (משרד הפנים, משרד המשפטים ומבקר המדינה) – אף גורם לא הסכים לוותר על החתימה, למרות שכולם הבינו כי מדובר באדם שאינו קשור לסיעתנו. הודיעו לנו שבלי חתימה זו – לא נקבל את ההחזרים למימון בכלל, אפילו לא שקל אחד. נסיונותינו להסביר למערכת כי מדובר באבסורד נענו באטימות נוראה – וכך מצאנו את עצמנו אסירים בשבי, תלויים בידיו של אדם שאינו קשור אלינו פוליטית או אישית. ומה אם הוא היה עוזב לחו"ל? או חלילה לא בכושר גופני לחתום, מסיבות בריאותיות ואחרות? איך יכול להיות שאין לסיטואציה זו שום סעד משפטי? אבל שום הסבר לא שכנע את גופי הממשלה. לקח זמן להסביר לכל הנוגעים בדבר את גודל המשבר, כולל לדוניץ בעצמו. בסופו של יום, החתימה שלו הגיעה, אלא שבאיחור של כמה ימים מהמועד שהמדינה קבעה להגשת המסמכים והחתימות.

הסאגה הזו היא תוצאה של לאקונה גדולה בחוק: סתירה בין סעיף אחד בחוק מימון בחירות ובין סעיף אחר בחוק הרשויות המקומיות. מבקר המדינה מזכיר את הבעיה הקשה הזו בתחילת הדו"ח שלו, בעמוד 16, ואף קורא למחוקק לפעול לתקן את העיוות.

להפתעתנו, עם פירסום דו"ח מבקר המדינה גילינו כי הלקונה בחוק השפיעה באופן כזה או אחר על 89 רשימות מקומיות אחרות. בגלל שמדובר היה בתופעה לא קטנה, משרד הפנים החליט לעשות שינוי חקיקה בהליך זריז בכנסת, שאותה קידמה ח"כ מירי רגב.

אך אליה וקוץ בה: למרות הרצון של משרד הפנים לעזור לכל כך הרבה סיעות בגלל בעיה שנבעה מחוקי המדינה – הם לא ויתרו על "עונש" לכל 89 הסיעות – הורדת המימון מ- 100% ל- 85%.

וכך, בגלל חתימה שבוששה לבוא באיחור של כמה ימים בלבד, הוריד מאיתנו משרד הפנים סכום של 15% מהחזר. הדו"ח מציין שישנם 150,000 ש"ח שחסרים לנו במימון – אלה בדיוק אותם 15% מהמליון המגיע לנו על פי חוק, שאותם ביטל משרד הפנים באכזריות רבה.

הברירה שלנו היתה פשוטה: לוותר על 15% מהמימון (ולדעת שנינזף) אבל לפחות לקבל 85% באיחור של כמעט שנה (!), או לא לקבל אגורה שחוקה ולפנות לבג"צ, שיעלה עשרות אלפי שקלים, יימשך שנים רבות, ובלי הבטחה שנקבל בסופו של התהליך את מלוא הסכום. בתקופה הזו כבר עמדו כל הספקים של הקמפיין ליד הדלת, וביקשו את כספם, ובצדק, על פי חוק. וכך קיבלנו את הגזירה של משרד הפנים בלב כבד אבל בלי הרבה לבטים. 85% עדיף מכלום.

"חיים בחיפה" זכתה על פי חוק בשלושה מנדטים במועצת העיר, אך במקום 1,016,568 ש"ח קיבלה רק 864,083 ש"ח מאוצר המדינה, היינו, 152,458 ש"ח פחות. פלא שסיימנו בגרעון של 150,313 ש"ח? למעשה, המדינה היא זו שהחליטה להוריד לנו 152,458 ש"ח מההחזרים המגיעים לנו על פי חוק, ועכשיו טוענת בדו"ח שלה שחסרים לה 150,313 ש"ח. מדהים, לא?

אלמלא סיפור חלמאי זה, איחור בהגשת חתימה של אדם אחד שבכלל אינו קשור לסיעתנו – היינו מקבלים 100% מהמימון, ומראים דו"ח הכנסות והוצאות מושלם.

דו"ח מבקר המדינה אינו חיובי במקרה שלנו – לא בגלל ההתנהלותנו אנו, אלא בגלל חוקי המדינה המביאים גם את אלה המבקשים לנהוג על פי הספר, למקומות ללא מוצא. לכל אורך הדרך פעלנו על פי כל כללי החוק – באיסוף התרומות, בתשלומים לספקים, בניהול הספרים. יתר על כן, פעלנו גם על פי אמות מוסר נדירות לפוליטיקה המקומית בארץ – בסירובנו לקבל תרומות מאנשים בעלי אינטרסים מובהקים בעיר.

דו"ח מבקר המדינה במבט פוליטי

ולמרות כל זאת, יש גם כמה נקודות במימון הקמפיין הפוליטי שאנחנו רוצים להציג, עליהם אנו גאים מאוד. להלן כמה נתונים מרתקים על מערכות ניהול הכספים בבחירות בחיפה:

בחיפה השתתפו 18 סיעות במרוץ לראשות העיר ולמועצת העיר. 6 קיבלו דו"ח חיובי, ו-12 קיבלו דו"ח שאינו חיובי.

מבין ה"עונשים" שניתנו לסיעות שהדוחות שלנם אינם חיוביים – "חיים בחיפה" קיבלה את העונש הקטן ביותר (רק 3% תוספת לסכום החסר), וזאת בגלל שמבקר המדינה הבין את הסיטואציה המיוחדת שאליה נקלעה הסיעה. למעשה, למרות שמערכת הביקורת הבינה כי זו לא אשמת הסיעה, במקום לתקן את העיוות היא בחרה לתת את העונש הקטן ביותר. לדעתנו זה אבסורד.

סיעת "חיים בחיפה" שילמה לכל הספקים והעובדים המועטים שהיו לה, את כל החובות עד הגרוש האחרון.

סיעת "חיים בחיפה" ניהלה קמפיין מתנדבים לכל דבר ועניין, שהוצאותיו הסתכמו בכ-1 מליון ש"ח. זה אולי נראה כמו סכום גדול, אבל מדובר בסכום מזערי באופן יחסי לקמפיינים של ראשי ערים, המגיעים ל-3 מיליון ש"ח והרבה יותר. גם בקמפיין מתנדבים ישנן הוצאות משמעותיות: אחזקת מטה, שכר-דירה, טלפונים, חשמל, הדפסה של פלייארים, חולצות, שלטי חוצות (למרות שאצלנו היו מעטים מאוד כאלה) וכו'. גם בקמפיין של מתנדבים יש צורך במספר בעלי מקצוע, העובדים בשכר ומסביב לשעון, כאשר המחוקק אוסר במפורש לקבל את שירותיהם המקצועיים בחינם – כגון אנשי שיווק, אנשי תקשורת ודוברות, גרפיקאי וכו'. למעשה, גם אם היינו רוצים לנהל קמפיין שעולה 0 ש"ח, החוק לא היה מאפשר לנו זאת, ואף רואה בכך התנהלות פלילית.

לסיעת "חיים בחיפה" היו ביום הבחירות מעל 200 מתנדבים בקלפיות, מספר שאין לו אח ורע ביחס לקמפיינים שהיו בכל הארץ! סיעת חיים בחיפה נחשבת לאחד הקמפיינים המוצלחים והאמיתיים ביותר שהתרחשו בבחירות המקומיות האחרונות בארץ. את הקמפיין של "חיים בחיפה" לומדים וחוקרים היום מספר גופים חשובים העוסקים בפוליטיקה המקומית בישראל.

הקמפיין של יונה יהב עלה באופן רשמי 2.3 מליון ש"ח, כמעט פי 2.5 מהקמפיין שלי לראשות העיר. בניגוד אליו, אני התחלתי את דרכי מאנונימיות כמעט מוחלטת. מעניין היה לדעת מה סך עלויות הפירסום שעשתה עיריית חיפה כשנה לפני הבחירות – דרך שלטי חוצות, שלטי ריבוד כבישים, פירסום אירועים ברחובות ובעיתונים, תקשורת ועיתונות מקומית וארצית, יחסי ציבור ועוד  שבאופן טבעי היטיבו עם ראש העיר המכהן, גם אם אינם קשורים ישירות עם הקמפיין הפוליטי שלו. אם אפשר היה להציג את הכספים האמיתיים שעומדים מאחורי החשיפה הציבורית של כל מועמד, בין אם בקמפיין בחירות או באמצעים אחרים – היה ברור מי כאן המנצח הגדול. אגב, אין לנו ספק שבמטה יונה יהב, יודעים זאת היטב.

הוצאות הקמפיין הרישמיות של יהב היו 2.3 מליון ש"ח, של בורובסקי 1.4 מליון ש"ח ושלנו 1 מליון ש"ח. יהב סיים עם גרעון של 400,000 ש"ח, בורובסקי עם 700,000 ש"ח, ואנחנו עם 150,000 ש"ח (וכפי שהוסבר – שלא באשמתנו!). יהב קיבל "רק" 4 מנדטים, בורובסקי "רק" 2, ואנחנו – 3. אם תשקללו את העלות של כל מנדט (יהב – 600,000, בורובסקי – 700,000 וקליש-רותם – 330,000), רק מנתונים אלה אין ספק ש"חיים בחיפה" ניצחה, ובגדול.

כדאי להתבונן גם בסיעת "יש עתיד וצעירי חיפה", שנכחו בעוצמה גדולה בשטח וברחובות העיר במהלך תקופת הבחירות, יותר מכל סיעה אחרת. אלה הוציאו 1.8 מליון ש"ח, וקיבלו רק 3 מנדטים!  כמה היתה מקבלת "חיים בחיפה" אם היה לה הסכום הזה?

והחשוב מכל –

מי הם התורמים של יונה יהב? מאיפה הגיע הכסף הגדול שלו? מהרבה יזמים, קבלנים ואנשים בעלי אינטרסים גדולים בעיר, וכן, מערבויות עצומות של יגאל זאבי (300,000 ש"ח), של דני נישליס (200,000 ש"ח), ושל יונה יהב וחדווה אלמוג (250,000 ש"ח). מאיפה הגיע הכסף של "חיים בחיפה"? אך ורק מתושבים  החפים מאינטרסים זרים, ועל כן הסכומים שהתקבלו מהם קטנים לאין שיעור. אם תסתכלו על מפת התורמים של כל מועמד פוליטי, בין אם הזירה הארצית או המקומית – מיד תבינו מה עומד מאחורי שיקולי ניהול העיר.

אז אל תשכחו לבדוק מאיפה מגיע הכסף, לפני שאתם מגיעים לקלפי. אלה הם הפנים האמיתיות של הפוליטיקה הישראלית, וכנראה גם של כל פוליטיקה שהיא, בכל מקום בעולם.

צילום: שי ברזילי, רישיון CC BY-NC 2.0