51% מההכנסות של בז"ן לשנת 2014 הם מייצוא; 47% מייצוא הדלקים הגיעו לטורקיה

האם קבוצת בז"ן הינה מסוג העסקים שכל הצדדים מפסידים בו: הבעלים – בדולרים, ואנחנו – בבריאותנו?

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כמה נתונים שכל תושבי חיפה צריכים להכיר: 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה. על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. הרווח התפעולי של בז"ן עומד על 63 מליון דולר, אך הוצאות המימון (142 מליון דולר) ומס החברות, מביאות את בז"ן להפסד שנתי קבוע. על פי דו"חות החברה, הכנסות בז"ן עומדות על 9,328,000 מליון דולר, אך הרווח הגולמי הוא 197 מליון דולר, ואלה מהווים רק 2.1% מההכנסות, רווח קטן ביחס להוצאות המימון.

במילים פשוטות, חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?

התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.

המהנדס מאיר פרומקין, לשער מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את ההגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט שבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.

אותנו, התושבים, צריכה לעניין כמות החומרים שבז"ן מזקקת, כי הם אלה שמשפיעים על בריאותנו. יש לכמות הזו קשר ישיר עם הרווחים של החברה. כל עוד לא נבין כמה דלק צריך לעבור בצינורות של המפעל כדי שהוא יהיה רווחי, לא נוכל להקיש על עתיד בריאותנו, ועל עתיד כלכלת המטרופולין. בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.

ניפוץ דעות קדומות: האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?

מזה שנים שאנו שומעים כי בז"ן היא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל, וכי מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על מקורות זיקוק הדלקים שלה, כדי לא להסתמך על מדינות אחרות בעולם. יחד עם זאת, מדינת ישראל תלויה לחלוטין במקורות נפט גולמי מחו"ל. למרות שבדו"ח מצוין כי "להערכת בז"ן אין לה תלות בספק נפט גולמי אחד", הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.

אם כך, עולה השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?

בז"ן מבקשים להגדיל את שטח המתקנים שלהם, כדי להעלות את תפוקת הייצור שלהם בעתיד. אולם, בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.

ואכן, על פי הניתוח שעשה המהנדס מאיר פרומקין לדו"חות הכלכליים של בז"ן, מדינות היעד העיקריות לייצוא בשנת 2014, הינן טורקיה, כ- 47%, וקפריסין כ- 27%. בשנת 2013, הייצוא לטורקיה וקפריסין היה 40% ו- 23% בהתאמה. בשנתיים האחרונות ישנו גידול בייצוא למדינות אלה, בדיוק באותן השנים שבהן בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו. על פי הדו"חות, בשנת 2014  51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%.

להתנהלותה הכלכלית של בז"ן השלכות קריטיות על בריאותם של תושבי חיפה. כמחצית מההכנסות של בז"ן, מגיעות ממדינות אחרות, היינו, מייצוא. מפתיע לגלות שכמחצית מהתוצרת המיוצאת לחו"ל ומשרתת מדינות אחרות, מגיעה דווקא לטורקיה.

את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.

עתיד חיפה: הגדלת שרשרת ייצור תזקיקי הדלק

כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.

בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש בעיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה דרגה 2 שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה low-cost שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.

בז"ן פוגעים לא רק בבריאותנו, אלא בעתיד כלכלת המטרופולין

חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.

לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עירשיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. 'חיים בחיפה' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר. אבל כדי שיהיה כאן שינוי, תושבי חיפה חייבים להבין בראש ובראשונה את המצב לאשורו.

Photo Credit: arbyreed, CC BY-NC-SA 2.0

מחשבה אחת על “51% מההכנסות של בז"ן לשנת 2014 הם מייצוא; 47% מייצוא הדלקים הגיעו לטורקיה”

  1. כשבזן מפרסמת השקעה של מאות מיליונים באיכות סביבה יש לברר במה וכמה.האם השקעה בתחנת כוח נחשבת כהשקעה בסביבה? האם רכישה של ציוד מתכלה נחשב כהשקעה בסביבה? האם מיחזור שנועד לתהליך חסכוני של קטליטים יקרים מאוד נחשב כהשקעה בסביבה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s