הסיפור שלי ושל "מפעל הגז המערבי": כך משקמים ערים ומנקים אזורי תעשייה מזוהמים בעולם

חיפאים וחיפאיות – אל תתיאשו! אנחנו יכולים לזה.

לפני כשבועיים פניתי אליכם ולכל חבריי באמצעות הרשתות החברתיות והפייסבוק, בבקשה לדעת מה תושבי חיפה מרגישים לאור הפרסומים האחרונים בנושא התחלואה והזיהום של חיפה. מרבית התגובות שקיבלתי היו של ייאוש וחדלון: "אין מה לעשות", "ככה זה", "במדינה שלנו אין סיכוי לשינוי", ואחת התגובות השכיחות: "אי אפשר לשנות אלא אם את/ה מושחת או מקורב לצלחת".

לאור הייאוש הניכר אני רוצה לומר לכם: יש מה לעשות! ראיתי ערי תעשייה שמצבן היה קשה יותר, ולמרות זאת הצליחו להתנקות ולהשתקם סביבתית, כלכלית ותרבותית. גם חיפה יכולה. אני מבקשת לחלוק איתכם את הניסיון המקצועי שצברתי לפני מספר שנים, ועל ההיכרות העמוקה שעשיתי עם הפרויקטים המובילים בעולם שניקו ושיקמו אזורי תעשייה מזוהמים.

ניקוי מפרץ חיפה שלב א': עצירת התכניות להרחבת התעשיות ועשיית סדר בבלאגן.

אבל לפני כן הבהרה קצרה. אי אפשר לשקם את המפרץ בלי כמה צעדים הכרחיים קודמים.

הצעד הראשון – הוא לעצור את התכניות להרחבת התעשיות הכבדות והפטרוכימיות. אין בכלל מה לדבר: בלי עצירת התכניות חבל על המאמץ. כפי שאמרתי לא אחת – כולם עסוקים "בניטור האויר", אבל אם התכניות מקודמות והתעשיות יתרחבו – אנחנו כולנו למעשה "מנתרים במקום".

הצעד ההכרחי השני הוא לאכוף ביד קשה את החוקים והתקנות על המפעלים. את פורעי החוק מביניהם יש להעניש, ואם אין שיתוף פעולה אז גם לסגור. לשם כך עלינו להקים מערך ניטור אויר רציני, וזהו פרויקט שיחייב שינויים יסודיים בתפיסה ובמימון.

הצעד ההכרחי השלישי הוא לבדוק באופן מעמיק את נחיצות כל המפעלים. אמנם חלקם נדרשים לתיפקוד החברה הישראלית, אך חלקם מתפרנסים מייצוא ואינם משרתים אותנו. עם כל הכבוד, מפעלים שתרומתם הבלעדית היא הרווח שהם מביאים לבעלי המפעל, ושממשיכים לסכן תושבים שלא לצורך – צריכים להיבדק לעומק ולחשוף לעיני הציבור את כל האינטרסים שלהם, העומדים בניגוד גמור לרווחת הכלל ותושבי חיפה בפרט.

צריך שניים בשביל לרקוד טנגו – אם המפעלים רוצים להישאר כאן, הם צריכים להבין שגם לתושבים יש תנאים. ישנם מקומות בעולם שהחיים המשותפים מתפקדים לא רע. לאחר ביקור במפעל שרפת הפסולת הנקי בלב וינה, או תחנת הכוח הנקייה בלב קופנהגן, אין ספק שגם זה אפשרי. יחד עם זאת, כל תעשייה שאינה הכרחית ושמסכנת את חיי התושבים, בין אם באסונות פתאומיים (איומים בטחוניים או רעידות אדמה) או בזיהום איטי מתמשך – חייבת להתרחק מלב אזורים מיושבים ומשכונות מגורים.

ניקוי מפרץ חיפה שלב ב': טיהור קרקעות ושיקום מתחמי תעשייה. איך עושים את זה בעולם?

אחרי שנעשה סדר במפרץ חיפה, אפשר להתחיל לשקם את כל הקרקעות החרוכות כדי שיום אחד יצמחו בהם חיים בריאים במטרופולין נקי ומתקדם.

אני הייתי מעורבת אישית בפרוייקט שיקום כזה.

לפני כעשור, בתקופת לימודי הדוקטורט שלי בציריך, התמזל מזלי והכרתי את האדם שהוביל את ניקויו של מתחם תעשייה גדול באמסטרדם, "מפעל הגז המערבי" (ווסטרגז-פאבריק, westergasfabriek). שם פגשתי את צוות החשיבה ההולנדי שפעל לנקות את אותו המתחם, בו הוקם בסוף המאה ה- 18 מפעל גז שחיבר את העיר לתאורה. במחצית השניה של המאה ה-20, לאחר הקמת תחנת כוח גדולה בפאתי העיר, הפסיק המפעל לעבוד. חלק מהמתחם העצום שלו, שגודלו כ-720 דונם, הוסב לתפקד כמחסן עירוני לצרכי התעשייה. הקרקע המזוהמת במתחם זה, הצמודה למספר שכונות מגורים ולאחת מתעלות העיר, היתה רוויה בציאניד וחומרים מסוכנים נוספים, שמגע יד אדם איתם יכולים לגרום למוות מיידי.

יוזם, הוגה ומנהל הפרויקט, אברט וורהגן, התחיל בשנות ה-90 להניע מהלך הנדסי, כלכלי ופוליטי עצום כדי להוציא את שימושי התעשייה שעוד נותרו במקום, לנקות את הקרקעות, ולהשמיש את מבני התעשייה המרהיבים ביופיים לאולמות אירועים, כנסים והרצאות, וכל זה על מנת להפוך את כל מתחם התעשייה הישן לפארק ירוק המתמחה באירועי תרבות ייחודיים, לרווחת תושבי העיר. הפרויקט הסתיים בשנת 2003, ושנה לאחר מכן קיבל מקום ראשון בפרס לתכנון "גולדן פירמיד" האירופאי. וורהגן הקים את ארגון "הערים היצירתיות" העולמי, בו גם אני שותפה. בשנים האחרונות הוא הפך יועץ של ערים רבות בעולם – בדרום אמריקה, אסיה, רוסיה, צפון אפריקה ועוד, המבקשות לנקות את מפגעי התעשייה המזוהמת של המאה ה- 20 ולהתקדם למאה ה- 21 על ידי חיזוק כלכלות יצירתיות.

"מפעל הגז המערבי" ואני – ניסיון מקצועי שעיצב לי את האישיות

את המקום ראיתי לראשונה בתחילת תהליך הניקוי שלו. הוא נראה לי אז בדיוק כמו חוף שמן שלנו: אפור, מזוהם, דוחה. מתחם שיושב בלב שכונות חדשות יחסית באמסטרדם היפה, מוקף בתעלות המים המפורסמות. חור שחור בלב עיר יפיפיה. כשניכנסתי לסיור במקום התבקשתי ללבוש חליפת אטומה ומיוחדת, ובעיקר – להחליף נעליים. הסבירו לי שהאדמה רוויה בציאניד, ושאפילו אם רגב אדמה קטן יתפס לי בנעל ויגיע חלילה לפה של תינוק – זה ייגמר רע מאד. לא לוקחים סיכונים.

___ ______scan0008scan0009scan0006

20160222 Westergasfabriek pictures_Page_14 20160222 Westergasfabriek pictures_Page_25

העבודה במקום כל כך מזוהם ומדכא עומדת בניגוד מוחלט לחזון שעמד לנגד עינו של מנהל הפרויקט, שלרגע אחד לא שכח את המטרה ואת המקום שאליו הוא רוצה להגיע. לתכנון הפארק הוא גייס את קתרין גוסטפסון, אדריכלית נוף מהמובילות בעולם, ודרש שהתכנון יהיה בלי טריקים, בלי שטיקים, בלי פירוטכניקות – פארק ירוק פשוט יחסית (אם כי עשוי לתפארת) לרווחת תושבי העיר.

לפני כמה שנים הזמנתי את אברט מנהל הפרויקט לביקור בישראל ובחיפה, לסדרת הרצאות עבור אנשי מקצוע במשרדי הממשלה ובחברות פרטיות מובילות. הרושם הגדול ביותר שחרט בי אברט בהרצאותיו הוא ההסבר שלו על הכוח של החזון, ה-vision, בעודו מצביע על מוחו-שלו. בין הפוליטיקה, בעיות התקציב הקשות (גם בהולנד לא קל לגייס כספי ציבור) ובין הקשיים המנהלתיים והחוקיים (למשל, לקשור בחוזים טובים את הסקטור הפרטי והציבורי בפרויקט לא שגרתי שכזה) – נדרש אדם נעלה, שלא שוכח לרגע אחד את המטרה – מהיכן הוא מגיע ולאן הוא הולך.

בחלוף הזמן, ראיתי את המקום כשהפך להיות נקי ומלא בבני אדם. חזון ממומש. מעבר לידע המקצועי שרכשתי, החוויה בליווי תהליך כל כך מהותי לשינוי של מקום מאפור ומזוהם לירוק ושוקק חיים – מלווה אותי בכל רגע מחיי.

Westerpark_westergasfabriek

Recreatie_op_het_terrein_van_de_Westergasfabriek-_meetingpoint_aan_de_Pazzanistraat_-_Amsterdam_-_20413427_-_RCE
Rijksdienst voor het Cultureel Erfgoed, CC BY-SA 3.0
2706796810_90b959b3d4_b-cc-by-sa-2-David van der Mark
David van der Mark, CC BY SA 2.0

OLYMPUS DIGITAL CAMERAOLYMPUS DIGITAL CAMERA20160222 Westergasfabriek pictures_Page_48

Westergasfabriek Amsterdam, CC BY ND 2.0
Westergasfabriek Amsterdam, CC BY ND 2.0
Westergasfabriek Amsterdam, CC BY ND 2.0
Westergasfabriek Amsterdam, CC BY ND 2.0
Westergasfabriek Amsterdam, CC BY ND 2.0
Westergasfabriek Amsterdam, CC BY ND 2.0

התמזל מזלי ולקחתי חלק גם בארגון אירועי פתיחת הפרוייקט, בארגון אחד הכנסים הגדולים שנעשו אי פעם בעולם בנושא "ערים יצירתיות". באותה תקופה, הסקפטיות נעלמה מחיי והבנתי ש"אין דבר העומד בפני הרצון". לא תמיד פשוט לשנות את המציאות, אבל כשיש חזון, נחישות ושכל – אפשר להשיג המון. חסל סדר ה'חאפּריות' וחוסר המקצועיות שמנתב את חיפה משך עשרות שנים. את הלך הרוח הנחוש הזה, שיודע מה צריך לעשות ולא מרים ידיים, ידעתי כבר אז – אני אביא לחיפה.

0025 Einat Kalisch

מיטב המוחות שהובילו שיקום של אזורי תעשייה בעולם מחכים שאקרא להם להירתם עבור חיפה

בשנת 2009, הגיע צ'ארלס לנדרי הבריטי, אחד מהוגי הדעה המובילים בעולם בנושא הערים היצירתיות, לתת את אחת מהרצאות הפתיחה באירועי חגיגות 100 שנה לתל-אביב. באופן ספונטני שכנעתי אותו לבוא לביקור בחיפה, במקום לנסוע לירושלים, והוא הסכים. הטיול שלנו בחיפה לא כלל שום אתר תיירותי סטנדרטי, אלא רק ביקור מקיף וארוך ב… חוף שמן. ההתלהבות שנרשמה על פניו מלווה אותי עד היום. הוא מצא שמבני התעשייה הישנים של חוף שמן יפיפיים ושהמפרץ מרהיב. הוא צילם בלי הפסקה ואמר "וואו, כמה הרבה עבודה יש לכם עוד לעשות. תגידי לי מתי אתם מתחילים ואני בא לעזור".

במסגרת פעילותי באמסטרדם פגשתי את מיטב המוחות בעולם שחידשו ערי תעשייה: את הקבוצה שיזמה את השיקום של העיר בילבאו בספרד, את שני הבחורים הצעירים שיזמו את שיקום מסילות הרכבת "היי-ליין" בצ'לסי שבניו יורק, את האישה מעוררת ההערצה שהובילה את ניקוי הברונקס בניו יורק ואף קיבלה על כך פרסים עצומים מהממשל האמריקני, את האדריכלים וההוגים של שיקום חבל הרוהר בגרמניה ועוד. מהקשר שלי עם אנשי חזון אלה למדתי וראיתי כיצד אפשר להפוך את הבלתי אפשרי להיות אפשרי.

אין לי ספק שגם חיפה יכולה לעשות את הצעד המתבקש הזה – ולייצר את המציאות החדשה של המחר. למעשה, חיפה כבר התחילה לעלות על המסלול הנכון למרות שאת התהליך לא מניעות הרשויות או הממשלה, כי הן טרם הבינו את הפוטנציאל הענק שיש במפרץ נקי בריא ושוקק בלב עיר מטרופולינית, אלא עדיין עסוקות בהרחבת התעשיות הכבדות והמזהמות. באופן מפתיע, מי שהבין ראשון כי הגיע הזמן להוביל את אזור התעשייה של חיפה לעתיד נקי וירוק יותר – הם פעילי הסביבה והתושבים הרבים שהולכים ומצטרפים אליהם. ולא, לא מדובר על סילוק כל התעשיות כפי שרבים קוראים לעשות, אלא על הוצאת התעשיות המזהמות, במיוחד אלה שמתפרנסות מייצוא, ועל אכיפה קפדנית של התעשיות הנדרשות להישאר בתנאים נוקשים, לצד שימושים ציבוריים ותעשיות מתקדמות נקיות וחדשות. הובלת שינוי של כלכלת המפרץ הוא תהליך שיכול להימשך עשורים רבים, והוא צריך להיות הדרגתי.

בתקופה האחרונה אני משוחחת עם חבריי המומחים בהתחדשות ערי תעשייה מכל העולם. הם מאמינים בחיפה ומחכים ליום שבו יוכלו לעזור לנו לשקם אותה. ביום שאחליף את הנהגת העיר אזמין אותם, יחד עם המומחים המעטים שיש בנושא זה בארץ, לבוא לסייע לי בהצלת העיר. אני קוראת לתושבי העיר חיפה לא להתייאש. חיפה עוד תהיה מודל לעיר משוקמת שתביא גאווה לכולנו!

מחשבה אחת על “הסיפור שלי ושל "מפעל הגז המערבי": כך משקמים ערים ומנקים אזורי תעשייה מזוהמים בעולם”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s