בית ספר "נתיבות משה" בקרית שמואל

את הסיפור 'שלהם' אפשר לספר גם בדרך אחרת, אין כאן באמת רק סיפור אחד. הסיפור 'שלהם' שזור עם עוד סיפורים רבים, שלא כולם קשורים 'אליהם'.
'הם' הם 400 ילדים וילדות שעדיין שלא התחילו עדיין את שנת הלימודים שלהם, ביניהם רבים שחיכו בהתרגשות להתחיל את כיתה א', אבל נאלצים להמשיך את חופשת הקיץ בבית.
זה הסיפור האמיתי.

השבוע ביקרנו בבית ספר נתיבות משה בקרית שמואל, שעומד שומם למרות הספרים הערומים על השולחנות.
הוריהם החליטו להשבית את הלימודים ולא לשלוח אותם לבית הספר, ובצדק. גם אני לא הייתי שולחת את ילדיי ללמוד בתנאים לא מכבדים. לא מכבדים אותם, את מוריהם, את הלימוד ואת מערכת החינוך.
כשסביבה משדרת לילדים 'לא אכפת לנו', הילדים גדלים ללמוד שגם להם לא צריך להיות אכפת מהסביבה.
כיתות לימוד במרתף, בלי חלונות, שירותי בנות עם חמישה תאים בלבד שאליהם צריך לרדת בהפסקה 3 קומות כדי לעמוד בתור ענק, חצר משחק ברוחב שני מטר, חצר גדולה על הגג שאין בה אפילו ריצוף, 'אולם ספורט' שהוא פרוזדור רחב בין הכיתות, מתחת לאדמה, בלי קרן שמש אחת.
למרות התנאים הבלתי סבירים, קירות בית הספר המקושטים משדרים אהבה וכבוד רב. מזלם של הילדים והילדות שצוות המורים וההנהלה למד לחפות על מה שמערכת החינוך והעירייה לא השכילו להעניק להם.

חילוקי דעות הן חלק מהחיים שלנו – בפוליטיקה, באורח החיים, באמונה. את חילוקי הדעות חייבים לפתור מבלי להפוך ילדים לבני ערובה.
אני קוראת לשר החינוך בנט להתעלות מעל לפוליטיקה המקומית הקטנה אותה מוביל היום ראש עיריית חיפה, לתת כבוד לאותם 400 ילדים, וללמד אותם שהחינוך והדאגה לעתידם עומד מעל הכל.
מדובר בבעיה פתירה, שלא היתה צריכה לגדול לממדים עצומים כאלה, בטח לא בגלל פוליטיקה מקומית של ראש עירייה כושל.
עיר טובה היא עיר שמכבדת את כל בניה ובנותיה. מנהיגים נדרשים לפתור בעיות ולא לייצר אותן בעצמם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s