מדוע כמעט ואין מתכננים ואדריכלים פוליטיקאים? וגרוע מזה, למה רובם נמנעים ממעורבות פוליטית?

מבין 120 חברי הכנסת אין כיום ולו אדריכל ומתכנן אחד (מלבד ראש הממשלה המחזיק בתואר ראשון באדריכלות, אך כנראה מעולם לא עסק בפועל במקצוע).
בפורום 15 הערים הגדולות בארץ, שאוכלוסייתן מונה כשלושה מליון נפש, אין אף ראש עיר מתחומי התכנון. מבין 364 חברי וחברות המועצות בערי הפורום מכהנים 68 עורכי דין ורק שלושה אנשי תכנון.
אני אחת מהם.

לימודי האדריכלות והתכנון מחנכים להתבונן על העולם בראייה רחבה ולהפעיל שיקול דעת לטווח ארוך.
השאיפה של פוליטיקאים רבים לגזור סרט עומדת לעיתים קרובות בסתירה לקבלת החלטות טובות ונכונות לטווח הרחוק. זה לא אומר שלתחומי מקצוע נוספים ואחרים אין ראייה רחבה, אלא שאדריכלים ומתכננים חונכו לכך במסגרת הכשרתם המקצועית. בגלל קשיי התכנון והפרנסה בארץ, הם נאלצים להימנע ממעורבות פוליטית, והחברה שלנו מפסידה. חלקם נהנים להסתתר מאחורי ההגדרה "א-פוליטי" כדי להסביר מדוע הם לא מתערבים, כשבפועל אין חיה כזו א-פוליטית. כולם פוליטיים, במיוחד אלה שמתפרנסים מפוליטיקאים.

אסתר זנדברג ("הארץ") כותבת על החלטתי לצאת נגד התופעה הזו.
אני שמחה להיות בין פורצי הדרך, ולהצטרף לכמה בודדים וטובים. כן ירבו. מוזמנים לקרוא באתר "הארץ" ובקובץ PDF.